<h1>חוקות הדיינים סימן נ"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ובאו עדים ואמרו שהוא חייב לו ן' חייב ליתן לו ן' וישבע בנק"ח על שאר הנ' שאינו חייב כלום כדי שלא תהיה הודאת פיו גדולה לחייבו שבועה על הנ' יותר מהעדת העדים כאלו הודה במקצת הממון שחבירו תובע ממנו הוא חייב שבועת התורה מדכתיב [שמות כ"ב] אשר יאמר כי הוא זה וכתיב ונקרב בעה"ב אל האלהים ואז"ל ונקרב לשבועה אף על העדת העדים ג"כ הוא חייב שבועת התורה על שאר הן' שהוא כופר כ"כ הגאונים ז"ל וכן כתב ר"ם ז"ל בה' טוען ונטען בפ"ד [ה"י] אבל ר"ח ז"ל כתב בפירושו בפ' שבועת הדיינים שהוחזק כפרן על הק' וחייב לפרוע אותם לו והביא ראיה מהירושלמי [תוספתא שבועות פ"ה ה"ג] כל זה בב"מ בפ"ק [ג' ע"א].
